תקופת צילום: 1990-1946
אזור: ירושלים, ארץ ישראל
ורנר בראון נולד ב־12 ביוני 1918, בנירנברג (Nurenberg), גרמניה. לאימו הייתה מצלמה, והוא עצמו עסק בצילום כבר בגיל 9 וחזר אל המדיום בגיל 17 לערך. עם התגברות מעשי האנטישמיות בשנת 1937 עבר בראון לשוודיה, שם התכונן לעלייה לארץ ישראל במסגרת הכשרת הנוער. כאשר פלשו הגרמנים לשוודיה ב־1939 היה בראון בין היהודים שהועברו בסירות לדנמרק. ב־1942 התחתן עם יעל ובשנת 1943 הם שבו לשוודיה, שם המשיך לפתח את מקצועיותו בצילום, פיתוח והדפסה, יחד עם הצלמת מרלי שמיר.
בשנים 1945-1944 הוא הכין, צילם ופרסם תצלומים של כ־70 סדרות של עבודות מגפרורים,stick & stav ("מקל ומטה"), שהתפרסמו בעיתון בשוודיה. בשנת 1946 עלה בראון לארץ, ועבד אצל הצלם הערבי־נוצרי חליל ראאד בעיר העתיקה בירושלים. בשנת 1947 רכש את הסטודיו לצילום Photo Europe (פוטו אירופה היה שייך לפריץ גולדשמיד, ליד קפה אירופה ברחוב בן יהודה 2 או רחוב יפו 45. שם החל בראון את דרכו המקצועית בארץ כאחראי על מעבדת הצילום בחנות זו). אז הקים אותו מחדש כפוטו בראון ברחוב בן יהודה 31 בירושלים. במסגרת שירותו בצה"ל במלחמת העצמאות השתתף בלחימה על ירושלים, תיעד אותה במצלמתו ואף נפצע בקרב בשכונת ימין משה. מהקמת המדינה ועד שנת 1973 נמנה עם צוות צלמי קק"ל, והרבה לצלם עבור הקרנות הציוניות.
החל משנת 1949 היה בראון לצלם עיתונות עצמאי. ב־1952 ביצע לראשונה צילומים תת־מימיים בים סוף; בשנים 1952-1998 שימש כצלם ראשי של האוניברסיטה העברית בירושלים; ב־1955 הסריט סרט תיעודי לקראת ייבוש אגם החולה. העבודה על הסרט נמשכה כשנה, והוא עבד יחד עם הצלמים אדי הירשביין ואריה וולק. הסרט עובד והוצג בטלוויזיה הישראלית בשנת 1989 עבר לאחרונה תהליך רסטורציה ומעובד לסרט תיעודי.
בשנת 1956 בראון צילם במבצע קדש ובנחל עוז; ב־1964 הוא יצא למסע הרצאות בארה"ב ובמקסיקו. להרצאה, שלוותה בשקופיות, קרא בשם החי והצומח בים סוף; משנת 1966 התמחה בראון בצילומי אוויר בארץ. במקביל צילם עבור העיתונים ג'רוזלם פוסט, דבר השבוע, דבר לילדים, הארץ שלנו, ידיעות אחרונות, העולם הזה, במחנה ואשמורת, ועבור סוכנויות ועיתונים בחו"ל, ביניהם Time, The New York Times, Camera Press.
לדברי בראון, בין רגעי השיא בקריירה שלו אפשר למנות את תיעוד פתיחת הכנסת בירושלים (1949), התיישבותו של דוד בן גוריון בקיבוץ שדה בוקר (1953) ומשפט אייכמן (1961), כשנבחר להיות צלם ראשי רשמי מטעם לשכת העיתונות הממשלתית. לצד כל אלה תיעד את מלחמות ישראל. בשנת 1952 הוציא בראון את ספר הצילום הראשון שלו, תל אביב־יפו בהוצאת כרמל, וב־1958 הוציא את הספר עצי זית באותה הוצאה. מאז פרסם כ־20 ספרים כצלם יחיד, בהם הים האדום – כחול במעמקיו (1966). ב־1971 בראון נישא בשנית לענת רותם-בראון, והשניים התגוררו במרכז ירושלים (רחוב רפאלי 1), ולאחר מכן במבשרת ציון עד ליום מותו, 25 בדצמבר 2018.
ארכיון
כ־300,000 תשלילים מסודרים + קונטקטים בשחור־לבן וצבע מסודרים, העוברים החל מ־2023 תהליך דיגיטציה במכון יד בן צבי.
מקורות
1. ערך ויקיפדיה: ורנר בראון
2. אלבום מלחמת יום הכיפורים 1973, ישראל נגלית לעין, יד בן צבי
3. מלחמה, שלום והומור, ריאיון עם גיא רז, מגזין סטודיו 124, 2001
4. האמן־צלם ורנר בראון / דור המדבר של הצילום בישראל, שלמה הרפז, זמן מבשרת, 18.1.2007, עמ' 26
5. צילומי ורנר הצעיר, כתב: אייל אוחנה, צלם: אוריה תדמור, כל העיר, 6.7.2007, עמ' 81
6. "החוכמה היא לביים כשזה נראה טבעי" – ורנר בראון, 1918-2018, רונה סלע, ערב רב, 2.1.2019
בשנים 1945-1944 הוא הכין, צילם ופרסם תצלומים של כ־70 סדרות של עבודות מגפרורים,stick & stav ("מקל ומטה"), שהתפרסמו בעיתון בשוודיה. בשנת 1946 עלה בראון לארץ, ועבד אצל הצלם הערבי־נוצרי חליל ראאד בעיר העתיקה בירושלים. בשנת 1947 רכש את הסטודיו לצילום Photo Europe (פוטו אירופה היה שייך לפריץ גולדשמיד, ליד קפה אירופה ברחוב בן יהודה 2 או רחוב יפו 45. שם החל בראון את דרכו המקצועית בארץ כאחראי על מעבדת הצילום בחנות זו). אז הקים אותו מחדש כפוטו בראון ברחוב בן יהודה 31 בירושלים. במסגרת שירותו בצה"ל במלחמת העצמאות השתתף בלחימה על ירושלים, תיעד אותה במצלמתו ואף נפצע בקרב בשכונת ימין משה. מהקמת המדינה ועד שנת 1973 נמנה עם צוות צלמי קק"ל, והרבה לצלם עבור הקרנות הציוניות.
החל משנת 1949 היה בראון לצלם עיתונות עצמאי. ב־1952 ביצע לראשונה צילומים תת־מימיים בים סוף; בשנים 1952-1998 שימש כצלם ראשי של האוניברסיטה העברית בירושלים; ב־1955 הסריט סרט תיעודי לקראת ייבוש אגם החולה. העבודה על הסרט נמשכה כשנה, והוא עבד יחד עם הצלמים אדי הירשביין ואריה וולק. הסרט עובד והוצג בטלוויזיה הישראלית בשנת 1989 עבר לאחרונה תהליך רסטורציה ומעובד לסרט תיעודי.
