ורנר בראון היה צלם הומניסט. וכך, לצד צילומי הטבע והנוף, אהב מאוד לצלם בני אדם. בראון צילם בהשפעת הצילום ההומני של אחרי מלחמת העולם השנייה, והושפע מהצלם הצרפתי אנרי קרטייה ברסון ומהתערוכה החשובה של התקופה – "משפחת האדם" (1955The Family of Man, ), שהוצגה בניו יורק ואף הוצגה בתל אביב ב־1957. בראון הרבה לתעד אישים לצד פשוטי עם, ואת כולם צילם במבט רגיש ובקומפוזיציות "עוטפות".

אישים: מכיוון שבראון צילם עבור רבים מעיתוני התקופה, מהארץ ומהעולם, רבים מהם שלחו אותו לצלם דיוקנאות של אישים. במחקר שנערך עד כה ניתן למנות את: דוד בן גוריון (1969), ישעיהו ליבוביץ (1970), מרטין בובר, גדעון האוזנר, דב יוסף, יצחק בן צבי, טדי קולק, הפסל דוד פולמובו בשעת הכנת שערי כנסת ישראל (1966), האלוף שמואל גונן גורודיש, אייזיק שטרן, אבא אבן, משה דיין, הנרי קיסינג'ר ועוד. דמויות: בראון מצא עניין בכל בני האדם ותיעד מגוון רחב של אנשים, החל ב"ילדי השמש" בקיבוץ נאות מרדכי, דרך ילדים בתפילה בכולל בירושלים, משפחה דלת אמצעים במעברה, צלמי רחוב, שוטרים בעת עבודתם, מפגשים בין יהודים לערבים בכותל המערבי, חיילים בקרב ובבתי החולים ועוד ועוד.